תמיד הייתי בנאדם שרוצה המון דברים. אבל משום מה כל הדברים שרציתי, הפכו פתאום למטלות מעיקות, כי 'צריך' לעשות, וזה 'הכרחי', 'נחוץ', 'חיוני' ועוד כל מיני מילים גדולות, שרק הצליחו להקטין את כל החשק לעשייה.
לדוגמא, אם רציתי לסדר את החדר מחדש, אז מיד עלו בדעתי כל סדרת הפעולות המעייפות והמתסכלות שאצטרך לעשות, כדיי להשלים את המשימה הנחשקת. כמו לנקות, להזיז רהיטים או לסדר חפצים.
ראיתי את עצמי בעיני רוחי, אבודה וסובלת בתוך המשימה התובענית.
כמובן שבאותו הרגע הרגשתי את כל רוח העשייה, מתרוקנת ממני בבת אחת. ואז כבר הייתי פוסקת: 'לא, לא היום, מחר!'
אבל המחר הזה, לא איכשהו, אף פעם לא היה מגיע...
וכך מצאתי את עצמי דוחה את כל הדברים שאני רוצה לעשות, וגם את אלה שאני צריכה לעשות. כי עשייה פשוט התחילה להרגיש כמו עונש.
מיותר לציין שהייתי מתאכזבת מעצמי קשות, וכבר מפסיקה להאמין, שאי פעם אגשים משהו מהתוכניות המפוארות שלי.
גם ידוע שהפרת הבטחות לעצמנו, פוגעת אנושות בדימוי העצמי. ודימוי העצמי הוא הבסיס לכל דבר שנזכה או לא נזכה בחיינו.
בקיצור, הדחיינות הפכה את החיים לעינוי ממושך... (אבל אל דאגה, בסוף הרשומה הזאת כבר תדעו איך למגר אותה!)
אז מה גורם לנו לדחות דברים?
וודאי כבר שמתם לב, שיש לנו נטייה לברוח מדברים לא כל כך נעימים.
וזאת כי אנחנו בנויים להימנע מכאב ולשאוף לתענוג.
אז תחשבו עכשיו על דבר שרציתם לעשות כבר הרבה זמן, אך משום מה, העניין טרם בוצע,
תשאלו את עצמכם מה החלק הלא נעים בביצוע של אותו רצון?
יכול להיות שאותה משימה ניראת לכם סבוכה ומעורפלת, אתם לא בטוחים איך לגשת אליה.
או אולי היא דורשת מכם משהו שאתם לא כל כך אוהבים לעשות.
או שאתם פשוט חוששים שהיא עלולה לגזול יותר מידיי אנרגיה?
תהיה הסיבה אשר תהיה, תבינו את מהותה ותכתבו אותה על דף.
בדרך כלל, הסיבה היא אחת או יותר משלושת הגורמים הבאים:
א. התמקדות בקושי ובהפסד (של זמן או אנרגיה) – זה דורש יותר מידיי.
ב. בלבול וחוסר בהירות – לא ברור איך ומה בדיוק לעשות.
ג. חוסר עניין ותענוג בעשייה – לא כיף לעשות.
לנטרל את הדחיינות בשלושה שלבים:
א. התמקדות בקושי ובהפסד- להתמקד ברווח שנזכה לו אם נשלים את המשימה.
הרבה פעמים, כשאנחנו רוצים לעשות משהו, אז המח הפרקטי שלנו זורק אותנו מיד לחלק הטכני של המשימה,
כך שאנחנו נזכרים מיד נזכרים בכל אותם הצעדים, ההכרחיים והחסרי החן שנצטרך לעשות.
אנחנו מתחילים לחשב כמה זמן ייקח לנו כל צעד? במה הוא יהיה כרוך? וכמה אנרגיה נאלץ לבזבז עליו?
גם כאן המח המאוד פרקטי שלנו, שונא בזבוזים מיותרים, במיוחד אם הם לא מניבים לנו שום תענוג בטווח הקצר.
המח שואף ליעילות, או לעצלנות (איך שתבחרו לקרוא לזה),
אז איך נשכנע את המח שלנו, שאותה משימה כדאית?
והתשובה: נדגיש את התענוג שבה!
אם לדוגמא, אתם רוצים לסדר את הארון, אז דמיינו לרגע את אותו ארון כבר מסודר, איזו הרגשה טובה זאת! עכשיו הרבה יותר נעים וקל למצוא דברים!
ותאמרו לעצמכם בלב, בתוך הסצינה המדומיינת הזאת: איזה כיף שעשיתי זה! איזה תענוג!
ב. בלבול וחוסר בהירות- לתכנן תכנית מלאה ומפורטת.
האם אתם יודעים בדיוק איך לעשות את מה שאתם חפצים בו?
האם יש חלק שאתם קצת חוששים ולא בטוחים איך להתמודד איתו?
או שאתם לא יודעים איך לגשת לזה בכלל?
אם כן, זה הזמן לקחת דף ועט! (ואפשר גם עיפרון)
תעצמו את העיניים, ותדמיינו את עצמכם עושים את מה שאתם רוצים לעשות, שלב אחרי שלב.
שימו לב, באיזה שלב של ההדמיה הזאת, התחלתם להרגיש מתח או חוסר ביטחון?
האם כבר בהתחלה? או כשהגעתם לחלק מסוים שהיה סבוך או משעמם?
תכתבו את החלק הזה על דף. עכשיו תנסו להבין ממה אתם חוששים או נרתעים באותו החלק?
מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות?
ומה תוכלו לעשות אם אכן יקרה?
תכתבו כל שלב ושלב בפירוט, מה הוא ידרוש מכם? כמה זמן? ואלו משאבים?
אלו מכשולים עלולים לצוץ?
ואיך תתמודדו איתם?
ואיך תתמודדו איתם?
אם לדוגמא, אתם רוצים לארגן טיול רב משתתפים, ואתם חוששים מחוסר שיתוף פעולה של אחרים,
או שלא תצליחו להגיע להסכמה בעניין אופן או יעד הטיול.
תכתבו את כל המכשולים האפשריים האלה על דף, ומתוכם תבינו על מה חשוב לשים דגש,
כמו למצוא יעד קרוב או נח לכולם, או ציוד מיוחד שכדאי להביא.
תחלקו את המשימה לשלבים, למשל שלב א': להודיע לכולם, שלב ב': להחליט על יעד מסוים וכו'.
תשתמשו במודל smart כדיי להגדיר טוב יותר את המטרה שלכם.
לאחר שתהיה לכם תוכנית מפורטת של כל שלב ושלב, תחשבו מה תרוויחו מכל העשייה הזאת?
מה תהיה התוצאה ואיך תרגישו?
וכשתרגישו את פרץ ההתרגשות, תתחילו בצעד הראשון של שלב א'.
ג. חוסר עניין ותענוג בעשייה – לתגמל את עצמנו במהלך או בסוף המשימה.
כל דבר שאנחנו רוצים לעשות, יש לנו סיבה לרצות לעשות אותו, יש איזשהו רווח או תענוג בסוף העשייה.
לדוגמא, אם נרצה לעשות ניקיון יסודי בבית, אז לאחר שנבצע אותו, נזכה לבית נקי ונעים לשהייה.
תוצאה כזאת אכן נחשקת, אך היא יכולה להיראות קצת רחוקה, והפער בינה לבין המצב הקיים, עלול להרגיש גדול מידיי.
וכמו שראינו, המח שלנו אוהב תגמולים מידיים וקצרי טווח.
אז איך נוכל להכניס קצת יותר שמחה וצבע (תגמולים חיוביים) לתוך המשימה?
1. תסתכלו על הצד הכיפי של אותה המשימה – גם בדבר המשעמם והמעיק בעולם, עדיין יש קמצוץ קטן של משהו כיפי ונחמד.
לדוגמא, במקרה של ניקיון הבית, המשהו הנחמד הזה, יכול להיות התזוזה והתנועה שמשימה כזו דורשת.
או שזה פשוט כיף לראות את הלכלוך מסתלק.
וכעת תחשבו מה החלק הנחמד והכיפי (גם אם הוא קטן ומזערי ביותר) במשימה שלכם?
לדוגמא: תחושת התנועה וההתקדמות.
תתמקדו בתחושה החיובית שהחלק הזה נותן לכם, ותעצימו אותה! תאמרו לעצמכם בלב: 'איזה כיף לעשות את זה! איזה כיף שאני בתנועה והתקדמות!'
2. תתגמלו את עצמכם במשהו שאתם אוהבים אחרי שביצעתם שלב נוסף מתוך המשימה שלכם,
לדוגמא, אם המשימה שלכם היא להתחיל להתאמן, אז בכל פעם שתחזרו מאיזו ריצה טובה, תפנקו את עצמכם באיזו בסדרה מרתקת, סרטון מצחיק או אמבטיית קצף מושקעת,
או כל דבר אחר שאתם אוהבים.
כך תשדרו למח שלכם שביצוע המשימה כדאי כי מחכה לכם פרס נחשק בסוף העשייה.
לסיכום
קל לנו לדחות דברים שאנחנו רוצים, אבל לא כל כך בא לנו לעשות.
וזאת כי המח שלנו בנוי להעדיף גמול (רווח או תענוג) מיידי או קצר טווח.
וכדיי בכל זאת ליצור את המוטיבציה, עלינו להתמקד בתוצאה החיובית שהיינו רוצים להפיק מאותה העשייה, להבין בדיוק מה ואיך כדאי לעשות, ולראות את הצד המהנה של הפעולה, ולתגמל את עצמנו על כל התקדמות.
ועכשיו שתפו אותנו בתגובות, מה הדבר שאתם דוחים כבר הרבה זמן? ואיך תעשו את הצעד הראשון?
ושיהיה לנו שבוע של התקדמות וצמיחה!
ואם אהבתם, שתפו!
ואם אהבתם, שתפו!
