יום חמישי, 23 באפריל 2020

כל מה שצריך לדעת על הרגלים ועל איך לשנות אותם!!


אחד הדברים המעכבים והמתסכלים ביותר שיצא לי לחוות, זה השתעבדות להרגלים לא טובים. כמו לקום בשעות מאוחרות, לבזבז זמן רב מידיי בשיטוט חסר תכלית ברשתות חברתיות, או לאכול כמות מופרזת של מאכל לא בריא. 

יכול להיות שחלקכם תוהים: אבל מה בעצם רע בדברים האלה? הרי אי אפשר להיות כל הזמן רציניים, פרודוקטיביים וממושמעים כמו חיילים בצבא הרוסי, לפעמים צריך לשחרר רסן, לנקות את הראש ולתת לו קצת לנוח. כי זה נחוץ לפעמים, במיוחד אם השגרה הופכת להיות מעיקה ותובענית מהרגיל. 

ואני מסכימה. אבל הדגש הוא על לפעמים. אך מה קורה כאשר ההרגל הופך להיות לנו לטבע שני? למכשול בדרך למטרות שלנו? חשבתם פעם מה הופך אותנו למי שאנחנו? המחשבות שאנחנו חושבים והפעולות שאנחנו עושים, נכון? ומה קובע את רוב דפוסי המחשבה והפעולה? נכון, ההרגלים שלנו. 

וודאי יהיה מי שיטען, ששינוי הרגלים, זה דבר די פשוט. כי בסך הכל מדובר בעניין של רצון והחלטה. כלומר אם רק נרצה מספיק, ואז נחליט שכך יהיה, נוכל לשנות ולעשות כל דבר שאי פעם ליבנו היה חפץ בו. 

אני מסכימה חלקית, כי אומנם אנחנו אכן אחראיים ומסוגלים להחליט ולשנות. להזיז הרים וגבעות ולהקים אימפריות מפוארות. אך מי שאי פעם ניסה דיאטה חדשה, להפסיק לעשן או כל הרגל עיקש אחר, וודאי יוכל להעיד שנקלע למאבק ממושך ועקוב מדם בהרגל הישן והמושרש שלו. אז לא, מסתבר שזה לא תמיד כל כך קל. 

מהו הרגל?

למה בעצם כל כך מאתגר לשנות הרגלים? ואיך נוכל להפוך את התהליך לפשוט וחלק יותר? ובכן נתחיל בלהבין מה זה הרגל. 

ההרגל הוא דפוס התנהגות או מחשבה החוזר על עצמו שוב ושוב באופן סדיר ואוטומטי (לא מודע) ותפקידו לחסוך באנרגיה. 

מההגדרה הזאת אנחנו יכולים להבין, שסיגלנו לעצמנו דפוס אוטומטי, על מנת שלא נצטרך לחשוב ולהחליט כל פעם מחדש. כלומר, אנחנו עושים את מה שאנחנו רגילים בלי להיות מודעים לכך. 
מכאן אנחנו כבר יכולים להבין, שהצעד הראשון להשתחרר מכבלי ההרגל, הוא להתחיל לשים לב אליו. להבחין מתיי ובאלו נסיבות אנחנו נוטים להישאב לתוכו? 

ממה בנוי ההרגל?

לפני כמה שנים רכשתי ממדפי צומת ספרים את הספר 'כוחו של הרגל' של צ'ארלס דוהיג. ספר המבקש לחדד את הפסיכולוגיה שמאחורי ההרגלים ואיך בעצם זה קורה שאנחנו מסגלים הרגל חדש? 
ובין היתר, דוהיג מתאר את מעגל ההרגל כתהליך בן שלושה מרכיבים:

1. סימן- הטריגר שמפעיל אותנו וגורם לנו  לבצע את פעולת ההרגל (לדוגמא: לראות חפיסת שוקולד) .

2.רוטינה- ההתנהגות עצמה. הפעולה של ההרגל. (לדוגמא: לאכול את השוקולד).

3.גמול- הרווח שאנחנו מקבלים כתוצאה מביצוע פעולת ההרגל (לדוגמא: טעם טוב וההרגשה טובה כתוצאה מאכילת שוקולד). 

מכאן אנחנו כבר יכולים להבין, שהגמול, הוא מה שמניע אותנו לבצע את ההתנהגות, עליה מבוסס ההרגל. ולמה אנחנו כל כך כמהים לאותו הגמול? אז על פי מחבר הספר, הגמול מהווה מענה לצורך מסוים שקיים בנו. 
כך למשל בדוגמא של אכילת השוקולד, הצורך יכול להיות רעב, שעמום או מצוקה רגשית אחרת. וכדיי לשבור את מעגל ההרגל, כדאי לנו למצוא דרך אחרת לענות על הצורך הזה. 

מאפייני ההרגל

הבנו עד כה, ששינוי הרגל יכול להיות אתגר לא פשוט, ראינו ממה הוא מורכב ואיך הוא נבנה (על בסיס מענה לצורך). אך כדיי להבין איך אפשר להפוך את שינוי ההרגלים למשימה קצת יותר ידידותית למשתמש, עלינו להבין גם את מאפייניו ואיך הם משפיעים עלינו. 

אז מה מאפיין הרגל?

1. אוטומטי ולא מודע. (אנחנו עושים אותו מבלי לחשוב).

2. חוסך באנרגיה ומצריך מאמץ מינימלי. (מחשבה, תכנון, כח רצון ובחירה כל אלה פעולות הדורשות רמה מסוימת של מאמץ).

3. מספק גמול שהוא מענה לצורך כלשהו.

4. הופך להיות חלק מהזהות שלנו. (לדוגמא, בנאדם שמעשן, כאשר השימוש בסיגריות הפכו להיות חלק ממי שהוא ומאיך שהוא תופש את עצמו). 

איך לשנות הרגל ב4 שלבים?

כעת נתאים פתרון לכל אחד מהמאפיינים:

1. ההרגל אוטומטי ולא מודע-  להיות מודעים לבחירה ולשים לב מתיי היא קוראת.

 כמו שכבר ראינו בהגדרת ההרגל, הצעד הראשון הוא, להיות מודעים לכך שאנחנו אלה שבוחרים לבצע את ההרגל, ולהתמיד בו כל פעם מחדש. כן, אני יודעת, ההגדרה הזאת יכולה להישמע קצת סותרת לעובדה  שההרגל הוא אוטומטי. אבל עדיין, אנחנו אלה שבוחרים להפעיל את האוטומט הזה. גם אם אנחנו לא תמיד שמים לב לעצם הבחירה הזאת.

לצורך כך בכל פעם שאתם תופשים את עצמכם מבצעים את ההרגל, בין אם הוא התנהגותי כמו לשוטט ללא מטרה ברשתות חברתיות, לעשן או לאכול מאכל משמין ולא בריא. או בין אם הוא מחשבתי כמו לחשוב מחשבות שליליות או להלקות את עצמכם בביקורת עצמית קשה ואכזרית. פשוט תשימו לב ותהיו מודעים לכך שזה מה שקורה. 

בנוסף שימו לב גם, מה הסימן או הטריגר, שגרם לכם לפצוח ברוטינת ההרגל?
ומה הרווח או הגמול שאתם זוכים לו כתוצאה מביצוע  אותה רוטינה? 
ומה הצורך שעומד מאחורי הכמיהה לגמול? 

לדוגמא אם אתם נוטים לחשוב מחשבות שליליות, אז הסימן או הטריגר יכול להיות משהו לא משביע רצון שקרה, או משהו שהזכיר לכם אירוע לא נעים. 
הרווח או הגמול יכול להיות, התחושה שאתם מטפלים כביכול בבעיה (מה שלא באמת נכון) 
הצורך שעומד מאחורי הגמול יכול להיות, לפוגג תחושה של אשמה או חוסר אונים. 

2. הרגל חוסך באנרגיה ומצריך מאמץ מינימלי- למצוא סיבה מספיק טובה להשקיע מאמץ. 

"למי שיש למה חזק שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". כך אמר פרידריך ניטשה. 
ובמילים פשוטות יותר: למי שיש סיבה טובה/ מטרה גדולה / ערך עליון שמאוד חשוב לו, יימצא את הכח, הדרך והמוטיבציה להתגבר על כל מכשול ולהגשים בסופו של דבר את אותו חזון גדול שלו. 

אני אישית מאוד מתחברת למשפט, כי הוא מזכיר לי את התקופה שעברתי לטבעונות. הייתי אז, הבנאדם עם המשמעת העצמית המעורערת בעולם. ניסיתי אינספור פעמים לפני כן, לשנות ולשפר הרגלי אכילה. אך  לשווא. עד שיום אחד נחשפתי לאופן הלא נתפש שבה מתנהלת התעשייה. הצטרפתי ל'אתגר 22' ואחרי זמן מה שיניתי את אורח החיים שלי מהקצה אל הקצה. 

אתם וודאי שואלים, איך זה ייתכן שאפשר לעשות שינוי כל כך דרסטי בזמן כה קצר? הרי שינוי זה תהליך מורכב. 
אז התשובה היא, ששינוי אכן יכול לקחת זמן. ואפילו מוטב שייקח זמן. 
כי שינויים מהירים לרוב לא יחזיקו מעמד. 
הרי שינוי אמתי מצריך בנייה של יסודות יציבים, שייצורו קרקע פורייה שתאפשר לו לצמוח הלאה. 
כמו בדוגמא של שינוי תזונתי,כך שלפני שמבצעים אותו, יש לוודא שיש בתפריט החדש את כל הרכיבים שהגוף זקוק לו, וכמובן שהוא מגוון, טעים ומשביע. 

אז כמו שאנחנו רואים, שינוי הרגלים יכול להיות פרויקט מורכב ומתמשך, הדורש בדיקה, תכנון והסתגלות. במילים אחרות דורש הרבה מאמץ. 
אבל מטבענו אנחנו לא כל כך אוהבים להתאמץ, 
שזה לא בהכרח דבר רע, 
זה אפילו חכם, 
כי הסיבה לכך היא אבלציונית. 
למשל אם איש המערות היה עובד קשה מידיי, אז בסופו של יום לא היה לא מספיק כח לברוח מחיות טרף. 
כלומר ה'עצלנות'  קוראת לנו לתעדף את האנרגיה שלנו לדברים החשובים באמת. 

כעת תשאלו את עצמכם, למה השינוי שאתם רוצים לעשות הוא באמת חשוב לכם? 
מה תרוויחו ממנו? 
איזה דלתות חדשות הוא יפתח בפניכם? 
מי תהיו אחרי השינוי ואיך תרגישו? 
תכתבו את אלה על דף ותקראו לו 'דף החזון שלי', 
לאחר מכן תשימו אותו במקום זמין ונגיש לכם, כך שתוכלו לעיין בו בכל פעם שתזדקקו לזריקת מוטיבציה.

3. הרגל מספק גמול שהוא מענה לצורך כלשהו- למצוא מענה חלופי לאותו הצורך. 

כמו שוודאי הבנתם, לכל מה שאנחנו עושים או לא עושים, יש מטרה. לפעמים זו מטרה ברורה וגלויה ולפעמים היא לא מודעת ונסתרת מעינינו. אך דברים יכולים להיעשות פשוטים הרבה יותר, אם נדע בבירור את המטרה והמניע שעומד מאחורי כל דפוס התנהגות שלנו. 

כך לדוגמא, הרגלי אכילה. לחלקנו יש חיבה יתרה למאכלים מתוקים ומלאי סוכר. ולחלקנו החיבה הזאת הפכה להרגל עיקש, הנוטה לחבל באיכות חיינו. 

אז מה יכול להיות הצורך שמניע להתנהגות שכזאת? אולי כמיהה עזה ליהנות מהחיים, כתוצאה משחיקה או מיאוס? 
אולי רצון לברוח מרגשות כואבים? 
אולי סתם שעמום או בסך הכל רעב פשוט?

יהיה הצורך אשר יהיה, תזהו אותו ותגדירו אותו. 
לפעמים הוא יכול להיות פעוט ופשוט, כמו רעב או שעמום, ואז הפתרון יהיה פשוט גם כן, כמו לדאוג להיות שבעים או למצוא פעילות חלופית שתפיג את השעמום.

אבל מה שעוד יכול להיות זה, שאותו הצורך הוא רק קצה הקרחון של בעיה עמוקה יותר. 
כמו רגשות כואבים או תחושת מיאוס מהחיים. 
זה קורה בעיקר בהרגלים שהפכו להתמכרויות. 
במקרה כזה, כדאי להפסיק לברוח מאותם רגשות לא נעימים  ולקבל אותם. 
הרבה פעמים הצורך האמתי מאחורי ההרגל, הוא עמוק ונסתר, כמו צורך בביטחון, באהבה, קבלה או הערכה, כתוצאה מחסך ממושך. אז גם במקרה הזה, כדאי לגלות אותו ולתת לו מענה. תהליך מפורט יותר של איך עושים את זה, תוכלו למצוא ברשומה הזאת. 

4. הרגל הופך להיות חלק מהזהות שלנו- להגדיר ולבנות זהות חדשה. 

הסופר ג'ימס קליר, מאמין שכדיי להצליח לשנות הרגלים, עלינו קודם כל, לשנות את הזהות שלנו, כך שתתאים להרגל החדש שברצוננו להטמיע לתוך חיינו. 

לדוגמא, אם חשקה נפשכם להתחיל לעשות ספורט, ולהכניס הרגל של אימונים סדירים לתוך השגרה שלכם. אבל אתם תופשים את עצמכם ככאלה שלא אוהבים לזוז הרבה, מוותרים בקלות או שאף פעם לא הייתם ספורטיביים במיוחד. 
אז איך לדעתכם דימוי כזה ישפיע על ההרגשה או המוטיבציה שלכם? נכון, סביר להניח שהדימוי הזה ינציח ויוכיח את עצמו. 

הבנו שכדאי לנו לשנות את התפישה העצמית שלנו, כך שתתאים למטרה שהצבנו. 
אבל איך עושים זאת?
 אני אומרת, שלפני כל פעולה חיצונית, חייבת לבוא פעולה פנימית. 
ומה הכוונה בפעולה פנימית? היא למשל יכולה להיות, תמונה דמיונית של חזון עתידי אידיאלי. 
לצורך העניין, דמיינו שאתם מתאמנים במרץ ובהתמדה יום אחרי יום ומשיגים את התוצאה שתמיד חלמתם עליה. 
פעולה פנימית גם יכולה להיות, משפט או מנטרה שאתם אומרים לעצמכם שוב ושוב, כמו: 'אני חרוצה, חזקה ואנרגטית ואני הולכת להתאמן כל יום'. 

כלומר, פעולה פנימית, היא כזאת שאנחנו עושים בראש עם עצמנו, לפני שאנחנו ניגשים לפעולה הפיזית עצמה. 
והמטרה שלה היא התכווננות רגשית למשימה ויצירת אמונה מקדמת. 
כי הרי איך אנחנו מתחילים להאמין במשהו? אנחנו  שומעים או רואים את אותו הדבר שוב ושוב. 
ככה המח עובד. 

אחת ההנחות היסוד של שיטת ה-NLP  היא, שהתת מודע שלנו לא יודע להבדיל בין דמיון למציאות. 
מה שאומר, שאפשר להשתמש בדמיון כדיי לתכנת את האישיות שלנו מחדש ולהטמיע אמונות מקדמות בתת מודע.
כך שלדמיין את עצמכם מבצעים את ההרגל החדש, בהחלט יכול לעזור לכם לגרום לזה לקרות. 

סיכום

ראינו שהרגל הוא דפוס של התנהגות או מחשבה, שאנחנו נוטים לחזור עליו שוב ושוב. 
חשוב לבנות הרגלים מקדמים, כי הם אלה שיוצרים בסופו של דבר את מי שאנחנו. 

על מנת להצליח לשנות הרגל, כדאי לשים לב מה הטריגר שמפעיל אותו. 
מה הרווח שאנחנו מצפים מאותה פעולה. 
ומה הצורך שלנו באותו הרווח.

לאחר מכן כדאי למצוא מענה חלופי לאותו הצורך.
ובעקבות כך להחליט על התנהגות והרגל חדש שהיינו רוצים לבנות במקומו של הישן. 

וכדיי לשמור על מוטיבציה ורוח במפרשים, 
מומלץ לכתוב דף חזון, שבו אנחנו מפרטים למה המטרה והשרשת ההרגל כל כך חשובים לנו. 

בנוסף כדאי לפתח דימוי עצמי שהולם את המטרה, על ידי כך שנדמיין שוב ושוב את אופן ביצוע ההרגל, ואת התוצאה. 


אז אל תוותרו לעצמכם! תצרו את ההרגלים שיובילו אתכם אל החיים שאתם רוצים באמת!


תכתבו לי בתגובות איזה הרגלים הייתם רוצים לשנות בחייכם? 




















יום רביעי, 15 באפריל 2020

הצללים בנשמה- איך להשכין שלום עם עצמנו אחת ולתמיד?


קרה לכם פעם שהתאכזבתם מעצמכם?  שהרגשתם שהרסתם הכל? ושיש מעין דפוס שחוזר על עצמו שוב ושוב, ומחבל בכל דבר טוב כל פעם מחדש? אז אתם לא לבד. לכל אחד יש חלקים בתוכו, שאיך נאמר, הוא פחות מסתדר איתם.

החלקים האלה יכולים להיות תכונות אופי מסוימות, או נושא רגיש כלשהו שתמיד תגיבו אליו בסערת רגשות עזה. או כל דבר אחר בכם, שיגרום לכם להרגיש רע, ויעכב אתכם מליצור את החיים שהייתם רוצים. 

הרבה פעמים תהיתי, איך יכול להיות שאנחנו הופכים לאויבים של עצמנו? למה שנרצה  להכשיל עצמנו? איזה מין מנגנון משובש זה? ואיך אפשר לצאת ממנו? אז החלטתי לחקור את העניין הזה לעומק. 

הצל והפרסונה 

הפסיכואנליטיקאי קרל יונג (1875) פיתח תאוריה לגבי מבנה הנפש של האדם. הוא האמין בין היתר שהמבנה הנפשי מתחלק לשני חלקים עיקריים: הפרסונה והצל. 

כאשר הפרסונה היא החלק שאותו אנחנו מציגים לחברה, החלק שבעזרתו אנחנו מגדירים מי אנחנו. כמו לדוגמא 'אני דני ואני אחראי, חביב ומסודר'. כלומר אנחנו מנסים להציג הפרסונה שלנו את התכונות שנחשבות חיוביות ונעלות בעיני החברה ובעיני עצמנו. 

האם הפרסונה היא באמת מי שאנחנו? האמת שהיא כן חלק מהאישיות שלנו. אבל היא ממש לא כולה. כי יכול מאוד להיות, שמתחת לפני השטח יש בנו תכונות ורצונות שלא מתיישבים עם תכונות הפרסונה שבנינו.

לדוגמא כמו אותו דני שלכאורה מציג את עצמו כאדם חביב לחברה, אבל בעצם יש בו אכזבות וכעסים על הסובבים אותו שהוא לא מעז לבטא. כלומר הוא מדחיק את הרגשות האלה כי הוא מאמין שלא ראוי או עלול להזיק לו אם יבטא אותם.

הרגשות, התכונות והרצונות שאנחנו בוחרים להדחיק (לא במודע) נקראים ה'צל' כי הם החלק המוסתר והמוחבא בנו. המילה צל, עלולה לעורר אסוציאציות של משהו מפחיד ומאיים שעורב לנו בפינה. האם הצל באמת יכול להיות מסוכן לנו? 

האמת? שבהחלט. צל הוא חלק בנו שהפכנו  לאויב, משמע אנחנו נלחמים בו ומנסים למגר אותו בכל הכח. אבל נחשו מה? אי אפשר למגר אותו כי כמו שאמרנו הוא חלק מאתנו. ובמקום זאת הוא נלחם בנו בחזרה, (גם כן בכל הכח). וכמו בכל מלחמה, התוצאה עלולה להיות חורבן והרס. 

אבל איך זה קרה בכלל שנוצר בנו פיצול כזה? איך צל נולד? 

 בואו ניקח לדוגמא את אותו דני. כשדני היה קטן לאחיו יוסי היה יום הולדת. וההורים קנו ליוסי מכונית צעצוע על שלט. דני קינא במתנה שהביאו לאחיו, בנוסף הוא גם זכר שיום ההולדת שלו היה יותר צנוע. אז דני חש פגוע, 'גם אני רוצה מכונית כזו!' הוא הכריז, אך לא זכה להתייחסות. ובתגובה, דני חטף מידיו של אחיו את שלט המכונית. 
הוריו כמובן נזפו בו קשות, אמרו לו שזה לא יפה, לא מכבד ואחיו לא ירצה לשחק אתו אם הוא ימשיך להתנהג כך. 

הצל- איך הוא עלול להשפיע עלינו?

תגובת הוריו, לכאורה ניראת לגיטימית, חוץ מדבר אחד קטן וקריטי: הם לא לקחו בחשבון איך דני הרגיש ומה הניע אותו לפעול דווקא בדרך הזו.  כתוצאה מכך מה שדני למד מהתגובה הזו זה:

א. העולם לא הוגן. 
ב. לכעוס זה לא לגיטימי.
ג. הכעס יכול לגרום לאחרים להתרחק.

כלומר דני הבין שלכעס שלו אין מקום. ומאותו הרגע נוצר בו מעין פיצול, בין אישיות הפרסונה (איך שהוא תופש את עצמו) לבין הילד הכעוס והפגוע המבקש להביע את מחאתו. משמע  הילד הכעוס שבו הופך לצל. 

איך לדעתכם קיומו של אותו הצל ישפיע על החיים של דני? אולי זה יהפוך אותו לאחד שמנסה לצאת בסדר עם כולם חוץ מעם עצמו. או  לאחד שמוותר בקלות. או להיפך, לאחד שמגיב בצורה אגרסיבית ומוגזמת גם על העוול הכי קטן. או אפילו לאחד שפורק את כעסו באכילה מופרזת, שתיה או עישון. 

כל התשובות יכולות להיות נכונות. הדרך שבה אירוע מסוים ישפיע עלינו, משתנה מאדם לאדם. אבל יש דבר אחד משותף: הצל הופך לחסם. חסם של מה? של כל מה שהיינו רוצים מהחיים. חסם של האושר והרווחה שלנו. 

במילים אחרות, הצל יוצר סוג של מנגנון הגנה, שתפקידה לשמר את ההחלטה שהחלטנו (בלא מודע) ברגע הקריטי. לדוגמא במקרה של דני, ההחלטה הייתה לא לבטא כעס. 

מנגנון ההגנה יבצע את ההחלטה הזאת בכל מחיר. כן, גם במחיר של הרס עצמי מוחלט. ככה זה עם מנגנונים אוטומטיים שמתוכנתים לבצע את הפונקציה שלהם ולא משנה מה. אתם בטח כבר מנחשים שהפתרון הוא להתערב באוטמציה ולהפוך אותה לקצת פחות אוטומטית. 

הצל- מאפיינים, ואיך פותרים אותם?

לכל אחד יש צל בתוכו, כן לכולם. וזאת כי לאף אחד לא היו חיים מושלמים. כל אחד נשרט באיזשהו שלב, בדרך זו או אחרת. לחלקנו, אלה שריטות עמוקות וכואבות, כאלה שיכולות לשתק אותנו לחלוטין, ולחלקנו השריטות קלות ונסבלות, שבמקרה הגרוע גורמות לנו לתיסכול קל ואי נוחות. 

בכל מקרה לא כדאי להזניח את השריטות האלה, לא כדאי לתת לצל להתעצם ולגדול. אחרת הוא עוד עלול לגרום לנזק שיהיה קשה מאוד לתקן. אז מה כן כדאי לעשות? איך בכל זאת אפשר לנצח את הצל? והתשובה היא לשפוך עליו אור. 

אז מה בעצם מאפיין את הצל? 

1. נסתר-  נמצא בתת מודע. אנחנו לא מודעים אליו.

2. מאיים - יש בו סכנה. כמו במקרה של דני, הכעס היה דבר מאיים כי הוא גורר תגובות שליליות כמו ניכור וענישה או במילים אחרות גורם לכאב שדני היה רוצה להימנע ממנו.

3. רעב- חסך רגשי וצורך לא ממומש. במקרה של דני, הצורך שלו היה בתשומת לב והגינות. מאחר וזה צורך שמקושר לכאב (צל) דני יעדיף להדחיק אותו, לפצות עליו ולא באמת לתת לו מענה. 

4. מנגנון הגנה- התגובה לטריגר. לדוגמא בכל פעם שדני מתחיל להרגיש כעס, הוא משכנע את עצמו שהעוול שלו לא נורא ועדיף להתחשב באחרים. 

אז איך אפשר לפתור כל אחד מהמאפיינים?

1. נסתר- לזהות את הטריגר, את המניע ולשחרר מטען רגשי.    

כדיי לזהות את הטריגר, כדאי להתחיל לשים לב, מתיי הוא עולה? באלו נסיבות? (סיטואציות) 
לדוגמא במקרה של אותו דני, הטריגר יכול להיות עוול שנעשה לו. התגובה יכולה להיות הרגשה רעה או מרמור. חשוב להכיר ברגש הזה (לא לנסות לפצות או לברוח ממנו), להבין ממה הוא נובע (מעוול במקרה שלנו), לבטא אותו ולשחרר. 
לצורך כך, אפשר לאמר בלב משפט כמו 'אני מכיר בכך שאני מרגיש תיסכול וכעס. אני בוחר לשחרר אותו עכשיו.' 

2. מאיים- לאמת ולהתעמת עם האמונה המגבילה שדוגלת באיום.

מה מאיים עליכם? מה אתם מפחדים שיקרה? 
במקרה של דני, הוא פחד שאם יבטא את הכעס, זה יגרום לאחרים להתנכל לו. כלומר האמונה המגבילה שלו היא 'ביטוי של כעס גורם להתנכלות'.

כדיי לשנות אמונה מגבילה, תשאלו את עצמכם, אם זה באמת קורה תמיד ואם אתם יודעים בוודאות שזה כך? בקיצור, תתחילו לערער את האמונה הזאת, חפשו מקרים שסותרים אותה. 

לאחר מכן תבחרו אמונה חלופית חדשה. במקרה של דני, אמונה כזאת יכולה להיות: 'ביטוי אסרטיבי ומכבד של כעס יכול להוביל לתגובה חיובית'. או משהו יותר פשוט: 'מגיע לי צדק'. 

3. רעב (צורך רגשי)- להתחבר לילד הפנימי ולספק לו את הצורך הנשכח. 

כשאתם חושבים על סיטואציה שעוררה בכם טריגר, איך אתם מרגישים לגביה? תתחברו לתחושת הכאב שהיא מעוררת, תדמיינו שהיא דמות. תדברו אל הדמות הזאת כמו שהורה טוב מדבר לילד (באהבה, הכלה וללא שיפוט). תשאלו אותה מה כואב לה ומה היא צריכה? 

מה אתם באמת צריכים? מה הכי חסר לכם? למשל  במקרה של דני, זה היה הגינות ותשומת לב. 
תנו לדמות הילד הפנימי שלכם את מה שהוא צריך. לדוגמא אם מה שהוא צריך, זה לשמוע שהוא טוב וראוי כמו שהוא, אז פשוט תגידו לו את זה.

4. מנגנון הגנה- למצוא ולסגל תגובה בריאה יותר לטריגר. 

איך אתם מגיבים כשעולה הטריגר (סיטואציה מאתגרת)? מה אתם אומרים לעצמכם? איך אתם מחליטים לפעול? ומהי הדרך האחרת שבה תוכלו להגיב? (על סמך האמונה החדשה שאימצתם בסעיף 2)  

לדוגמא במקרה של דני, הוא משכנע את עצמו שהעוול שנעשה לו, לא כל כך נורא ועדיף להתחשב באחרים. וכתוצאה מכך הוא יבליג, וירגיש זעף ומרמור בתוכו. 

התגובה החלופית שלו יכולה להיות: להגיד לעצמו שמגיע לו צדק, ולהסביר למעורבים בצורה ברורה ומכבדת את מה שמפריע לו, ולבקש שיעשו משהו בנידון. 


כמו שאתם רואים, זהו תהליך בן ארבע שלבים, כאשר כל שלב מטפל במאפיין אחר של הצל. כל שלב הוא תהליך עומק בפני עצמו, ומה שחשוב הוא לעבור אותו בכנות, התמסרות והתמדה. 
כלומר, להיות כנים עם עצמנו לגבי מה שבאמת כואב ומפריע לנו, להמשיך את התהליך גם אם הוא לא תמיד קל ונעים ואם יש צורך אז לחזור עליו שוב ושוב עד שתרגישו שהבנתם, הפנמתם ומיציתם. 

לסיכום

ראינו שהצל הוא חלק בנו, שבחרנו להדחיק מכל מיני סיבות. הסיבה השכיחה ביותר,היא טראומה מסוימת (לא משנה אם קלה או קשה) שחווינו וכתוצאה ממנה הגענו למסקנה (לא מודעת) שיש בתוכנו חלקים שהם לא טובים. מאותו הרגע נוצר בנו קרע פנימי, שעלול השפיע לרעה על כל תחומי החיים. 
הדרך לנצח את הצל, או במילים נכונות יותר: להשכין שלום אתו ולמזג אותו חזרה לתוך האישיות שלנו, היא להבין לזהות ולהבין את המניע של הצד האפל שלנו. ובעקבות ההבנה לגבש דפוס חשיבה והתנהגות חדש שייתן גם מענה לצורך של הצל.



אז קחו את הזמן לכל שלב ושלב. כן, חשוב להתעמק בהם. כי רק לקרוא על זה, לא יעזור.  וזאת גם הדרך שלכם לשלום פנימי. לחופש אמיתי ולחיים מלאים יותר. 


אז תכתבו לי בתגובות מה לקחתם מהפוסט! 
וכמובן, אם יש לכם שאלות, הבהרות או הערות, אתם מוזמנים לכתוב לי.

ואם תירצו לקרוא עוד ולהבין את התהליכים, אתם מוזמנים לעיין ברשומות אחרות שלי.
כאן תוכלו ללמוד איך לצמוח ממשבר.

כאן תוכלו ללמוד איך להתמודד עם חרדה וחוסר וודאות.

כאן תוכלו ללמוד איך לנהל סדר יום פורה ולהתמודד נכון עם רגשות.


ואם תירצו להעמיק יותר:

הרצאה מומלצת: איך לדלג על קושי בחיים ולהגשים מטרות?

ספר מומלץ: עצמה מול כח/ דיוויד ר. הוקינס- שיטה חדשה ומרתקת לכייל התנהגות אנושית!



מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו לתכנים נוספים, דיונים ושיתופים:)

ואם אהבתם שתפו!


ושיהיה לכם שבוע מעולה של בריאות וצמיחה!






יום ראשון, 5 באפריל 2020

כל מה שצריך לדעת כדיי לצמוח ממשבר!


במשך כל חיי ראיתי איך תקופות משבר השפיעו בצורות שונות על אנשים שונים. בגדול ההשפעה התחלקה לשתי צורות, או שהייתה הרסנית וגרמה לאותם אנשים לפצוח בשרשרת אכזרית של הידרדרויות (שלא נדע), או שגרמה להם להיפתח, להבין יותר, להצליח יותר ובסופו של דבר גם לחיות טוב יותר.

אני מניחה שוודאי תעדיפו להשתייך לסוג השני של האנשים. זאת כמובן גם הייתה העדפה שלי, לכן ניסיתי להבין מה ההבדל בין שני הסוגים, האם זה הרקע? המעמד? רמת המשכל? גיליתי שכל אלה לא בהכרח ישחקו תפקיד ולא ייצרו את החוסן הנפשי הנדרש.

לפני שנבין איך יוצרים חוסן נפשי, נבהיר כמה מושגים. מה זה בעצם משבר?

מה מאפיין משבר וצמיחה?

 משבר הוא אירוע משמעותי פתאומי ומטלטל, הגורם לנזק לקנה מידה כלשהו ומשנה את סדרי העולם בחיינו. הקשיים 
העיקריים שלנו בו הם:

1.כאב על הנזק שנגרם. 

2. אי וודאות וחרדה לגבי העתיד.

3. בלבול, התערערות המוכר והידוע. 

לדוגמא: מאז שפרצה מגפת הקורונה, אנשים רבים נאלצים לשנות בצורה דרסטית את שגרת חייהם. רבים איבדו את מקומות העבודה שלהם ונכנסו לאי וודאות כלכלית בנוסף לבריאותית. הם מבולבלים, חרדים ולא יודעים מה יהיה ואיך יוכלו להסתדר.

המושג השני הוא מינוף וצמיחה. הכוונה בצמיחה היא להרחיב את מסגרת האפשרויות שהייתה קיימת לפני כן. כלומר לשפר, להתפתח ולגרום לעצמו להיות טובים ומסוגלים יותר. 
  כדיי להצליח לעשות את כל אלה, עלינו לתת מענה לשלושת מאפייני המשבר שראינו קודם לכן:

1. כאב על הנזק שנגרם - התאבלות (הבעת רגשות) ולאחר מכן השלמה וקבלת המצב.

2. אי וודאות וחרדה לגבי העתיד- אמונה בעצמנו, במסוגלות שלנו ושחרור דאגה ממה שלא תלוי בנו.

3. בלבול והתערערות המוכר והידוע- הסכמדה לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל לחשוב ולפעול בדרכים חדשות. 

כמו שאתם רואים, כל מענה כזה על שלושת המאפיינים, הוא תהליך בפני עצמו. יכול להיות שזה יהיה גם תהליך לא קל ולא קצר. אבל בסופו של דבר, אלה שלושת הקצוות שירקמו לכם את החוסן הנפשי שאתם זקוקים לו.

נטרול חסמים 

במשך די הרבה זמן תהיתי איך יהיה הכי נכון לצלוח את התהליכים האלה. כי מה שהיה קורה לי, זה שהייתי חווה התקדמות קטנה לזמן מה, כך שהרגשתי הרבה יותר טוב, אבל אז היה קורה משהו קטן וכל המגדל שבניתי היה מתמוטט בבת אחת. 

אז נכון, לפעמים התהליכים האלה יכולים להרגיש כמו צעד תימני (צעד קדימה ושניים לאחור). ונכון, זה לא תמיד כיף. אבל תזכרו שאיפשהו במהלך הדרך (כי היא אף פעם לא מסתיימת) יחכה לכם פרס. פרס של לקצור את הפירות, ולזכות בחיים טובים ומשמעותיים יותר. 

כדיי להימנע כמה שיותר מנפילות כאלה במהלך הדרך, גיליתי שכדאי לנטרל חסמים. ומה זה בעצם חסמים? כל דבר שמעכב ומחבל במה שאנחנו מבקשים ליצור. 

חסם האמונה המגבילה

חסמים יכולים לנבוע מאמונות מגבילות לגבי עצמנו או לגבי העולם. כמו אמונה שהחיים הם תמיד לא הוגנים או שאנחנו לא מספיק טובים או ראויים.

הדרך הטובה ביותר שמצאתי לשנות אמונות מגבילות, היא קודם כל לזהות אותן, להכיר בהם ואז להתחיל להטיל ספק. כגון: האם באמת החיים תמיד לא הוגנים? האם זה וודאי? האם היו מקרים שמוכחים את ההיפך? הייתי מלקטת את כל ה'הוכחות' לתוך רשימה ארוכה ומשכנעת.  

לאחר מכן כדאי לנסח אמונה חלופית, אבל כזאת שתוכלו באמת להאמין בה, לא משהו כמו: 'הכל תמיד יהיה טוב ונפלא' אלה כמו 'החיים יכולים להיות הוגנים וטובים'. או 'זה אפשרי ליצור חיים טובים ומשמעותיים'. חשוב לזכור שניסוח אמונה חדשה, חייבת להיות תמיד בלשון חיובית, ללא שימוש במילות שלילה כמו לא או אין. לדוגמא במקום לומר 'אני לא מפחד' נאמר 'אני מוגן ובטוח'.
חיזרו שוב ושוב על האמונה החדשה בכל הזדמנות (ובעיקר ברגעים מאתגרים) על מנת להטמיע אותה. 

חסם המענה לצורך

חסם נוסף שיכול להיות, הוא צורך שלא מקבל מענה. זהו חסם שמפריע לנו בדרך כלל כשאנחנו מנסים לשנות הרגלים ודפוסים.

 לדוגמא אם החלטתם לשנות את הרגלי האכילה שלכם ולהתחיל לאכול בריא יותר. אבל בכל פעם שאתם מרגישים משועממים או עצובים יש בכם דחף לאוכל מתוק. כך שאתם נכנעים לדחף הזה ומוצאים את עצמכם מפרים שוב ושוב את החלטתכם הנחושה. 
במקרה הזה, הצורך שלכם הוא להפיג את תחושות העצב והשעמום ולהרגיש טוב יותר.  ואתם עושים זאת על ידי האוכל. כדיי להיפתר מההרגל הזה, מומלץ למצוא מענה חלופי לאותו הצורך. אם תנסו לעשות זאת, אתם עלולים להיתקל בשני אתגרים, האחד הוא לשים לב באלו נסיבות זה (מעידה להרגל הישן) קורה לכם ולמה. והאתגר השני הוא למצוא מענה חלופי ולהתמיד בו. 

לפעמים המענה החלופי יכול להיות גם דבר פשוט וקטן, למשל להביט בתמונה שמזכירה לכם אירוע משמח כמו חופשה. או לעשות פעולה שדורשת תזוזה או חשיבה, כמו פתירת תשבץ, הליכה או סתם קשקוש על דף. 

דבר נוסף שחשוב לזכור, הוא שדפוס ההתנהגות הישן, לא באמת עונה על הצורך שלנו. כך למשל, אם אתם מתפתים לאכול אוכל מזיק כדיי להרגיש יותר טוב. שימו לב, האם אתם באמת מרגישים יותר טוב? איך זה מתבטא? וכמה זמן ההרגשה נמשכת? 

לרוב תגלו שההרגשה הזאת מאוד קצרת מועד וחולפת כמו עלה נידף ברוח. היא לא נותנת לכם מענה לטווח הארוך אלה רק להיפך. 

דוגמא נוספת, היא דפוס שהיה לי, התמרמרות וחשיבה שלילית. הדפוס נבע מהצורך שלי להישמר מפני הכאב שבאכזבה. אבל גיליתי שאני עדיין חווה את הכאב האכזבה כשדברים לא מסתדרים כפי שרציתי. והעניין רק גרם לי ליותר אכזבות כי היה לי פחות רצון להתאמץ ולעשות. 

הדרך הנכונה יותר להתמודד עם אכזבות, היא להכין תוכנית חירום מפורטת למקרה שמה שרצינו ותכננו לא יקרה. אבל עם זאת להאמין ולחשוב שלא נצטרך להשתמש בתוכנית הזו.

לדוגמא אם החלטתם שאתם צריכים עוד כסף, ואתם רוצים לבקש העלאה מהבוס. אם הוא לא יסכים, איך עדיין תוכלו להשיג את הכסף הנכסף? אולי עוד עבודה, אולי עוד פרויקט צדדי או אולי למכור משהו בעל ערך שאתם כבר לא צריכים. 

כעת כשכבר יש לכם תוכנית גיבוי, תוכלו לגשת אל הבוס שלכם ולהפגין יותר רוגע וביטחון, מכיוון שיש לכם שביל חלופי. וכבר לא הכל תלוי רק בהסכמה או בסירוב של הבוס שלכם להעלאה.

להתחיל את תהליך הצמיחה

לאחר שראינו איך לנטרל את החסמים העיקריים, נחזור לשלושת התנאים (והשלבים) שלנו לצמיחה ממשבר:

1. התאבלות, הבעת רגש וכאב, השלמה וקבלת המצב. 

2. ביטחון עצמי ומיקוד רק במה שאנחנו יכולים לעשות.

3. יציאה מאזור הנוחות ובניית דפוסים חדשים.

1.כדיי להתחיל את השלב הראשון, שהוא התאבלות על הנזק או האובדן שנגרם. תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

א. מה הפסדתי או איבדתי בעקבות המשבר? 
ב. איך האובדן, ההפסד או הנזק גורמים לי להרגיש?
ג. מה ההזדמנויות החדשות שנוצרו ומה ניתן להרוויח מהן? 

2. השלב השני הוא חיזוק הביטחון והמיקוד. לצורך כך תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

א. מה בתוך כל המצב לא נמצא בשליטה שלי ואבחר לשחרר? 
ב. מה הן החוזקות והיכולות שלי שבזכותן חוויתי הצלחות? (לא משנה אם הן גדולות או קטנות וגם לא משנה אם הם בתחום המקצועי או האישי.)
ג. מה כן יש באפשרותי וביכולתי לעשות כדיי להשפיע לטובה על המצב? 

3. השלב  השלישי מתמקד בלצאת ולפעול. לצאת מאזור הנוחות וליצור דברים חדשים. גם כאן, על מנת להניע את התהליך, עליכם לשאול את עצמכם את שלושת השאלות הבאות:

א. מה השינוי שהייתי רוצה שייצמח מתוך המצב החדש?
ב. מה הם הפחדים והחששות שלי לגבי השינוי?
ג. מה אסכים לעשות ואת מה אסכים להקריב כדיי ליצור את אותו שינוי? 

כמו שראינו, כל שאלה, בכל שלושת השלבים, דורשת התעמקות ומחשבה, לכן אל תמהרו לענות מיד על כל השאלות, תתעכבו עד כמה שאתם מרגישים שנחוץ לכם. כשתרגישו שמיציתם ויש לכם תשובה ברורה ובהירה על השאלה, רק אז תעברו הלאה אל הבאה. 

אם תרצו לדעת יותר על איך להעמיק ולמצוא את התשובות לשאלות האלה, אתם מוזמנים לקרוא רשומות אחרות שלי בבלוג:

כאן תלמדו איך לנהל סדר יום נכון ופורה.
כאן תלמדו איך להתמודד עם חרדה וחוסר וודאות.

ואם תירצו להעמיק להעשיר את הידע ולהעמיק יותר: 

הרצאה מומלצת: איך לדלג על קושי בחיים ולהגשים מטרות?


וכמובן אם יש לכם עוד שאלות, הערות או דברים שהייתם רוצים שאכתוב עליהם, מוזמנים להשאיר לי בתגובות. 

ואם אהבתם שתפו!


ושהיה לנו שבוע של צמיחה וניצחון!(:



יום רביעי, 1 באפריל 2020

מגפת הקורונה- מבחן החוסר וודאות ומה עושים אתו?


ביום בהיר אחד, העולם פתאום מתהפך עלינו. כל מה שידענו וציפינו לו, הופך לסימן שאלה. כמו שקורה בימים אלה כשמספר חולי הקורונה מזנק מיום ליום, כך גם איסורים חדשים צצים ומתהדקים סביבנו יותר ויותר. אולי אתם מרגישים חנוקים, אולי אתם חוששים לבריאות שלכם או של הקרובים אליכם או שבעיקר הדאגה הכלכלית היא זו שמדירה שינה מעינכם. 

כך או כך אתם רוצים תשובות. אתם רוצים לדעת מתיי זה ייגמר, איך זה ייגמר ועל אלו פתרונות תוכלו להישען מול שלל המצוקות המתעוררות? (כמו הכלכלית והנפשית). 

זהו צורך בסיסי, אנושי ולגיטימי, זהו צורך שדורש להבטיח את ההישרדות שלנו. רבים וודאי מרגישים את הפחד העמוק והמערער כשההישרדות מוטלת בספק. כמובן הצורך הבסיסי שלנו זה להרגיש בטוח ולדעת שאנחנו שמורים ומוגנים. 


להרגיע את תגובת החרדה

כעיקרון יש שתי דרכים שבהן תוכלו לבחור איך להסתכל על הדברים. הדרך הראשונה היא לתת לפחד ולבהלה להוביל, לעקוב אחרי השתלשלות העניינים בחרדה גוברת ולשאול 'אוי מה יהיה, המצב מחריף, אנחנו לא יודעים  איך נסתדר'. 

ולמרות שזאת בהחלט תגובה טבעית ומובנת, היא עושה נזק בכמה רמות. קודם כל היא מעלה את רמת הלחץ והחרדה. היא גורמת לגוף להפרשה מוגברת של הורמון המתח 'קורטיזול'.  ההורמון גורם לכלי הדם שלנו להתכווץ ובין השאר מקטין את כמות החמצן הנכנסת לגוף. מה שגורם לנו להרגיש חסרי שקט ועצבניים. 

המטרה המקורית של התגובה הגופנית הזאת, היא לאפשר לנו להתמודד עם איומים פיזיים מידיים כמו לברוח ביעילות מחיות טרף. אבל היא פחות טובה לנו בתקופה המודרנית, כשהאיומים שאנחנו מתמודדים איתם הם הרבה יותר מורכבים וארוכי טווח. 

תגובה זו פוגעת לנו גם ביכולת החשיבה הלוגית ויצירתית (באופן זמני). כאשר אלה משאבים שאנחנו דווקא די צריכים כדיי להתמודד בהצלחה עם אתגרי העולם המודרני.

אז מה עושים אם התגובה האוטומטית הזו בכל זאת פוקדת אותנו המלא עוצמתה?

 במילה אחת ליצור קונטרה (התנגדות) לסימפטומים הגופניים שלה (של תגובת החרדה, לא המחלה). 

לדוגמא אם ניכנס לנו פחות חמצן לגוף אז עלינו לתרגל נשימות עמוקות ומלאות מהבטן כאשר זמן הנשיפה כפול מזמן השאיפה. לדוגמא שאיפה במשך שלוש שניות ונשיפה במשך שש שניות.

או כשאנחנו מרגישים חוסר שקט או מתח, כדאי לפרוק אותם לפעילות גופנית המשלבת כח, מאמץ ואירובי (מהירות). כמו אימון מדרגה או משקולות. 

או כשאנחנו מרגישים פחד וחוסר ביטחון, עלינו להתרכז בנקודה כלשהי בחלל (או באלמנט מרגיע) ולהגיד בראש מנטרה מרגיעה כמו 'עכשיו הכל בסדר. אני רגוע, בטוח ומוגן ברגע זה', ולחזור על המשפט כמה פעמים תוך כדיי נשימות עמוקות. 

מה המבחן שלנו?

לאחר שהבנו איך להרגיע את תגובות הדחק והחרדה שלנו. נחזור אל שתי הדרכים שאמרנו שאפשר להסתכל על המצב. וכמו שראינו הדרך הראשונה לא מומלצת במיוחד. הדרך השנייה היא לראות את כל האתגרים כמבחן. מבחן ליכולת העמידות שלנו (בעיקר נפשית) מבחן ליכולת ההסתגלות שלנו, עד כמה אנחנו מסוגלים להסתגל לשינויים ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות במקומן של אלה הישנות. (דוגמא טובה לכך היא העבודה והלמידה מרחוק המשמשת כתחליף למפגשים פיזיים.) מבחן ליכולת שלנו להסתפק במעט ולהעריך את מה שיש, מבחן ליכולת שלנו לקבל את האחר ולשתף פעולה.

אז מה בעצם המאפיינים של מבחן? נכון, שהוא מלחיץ בהתחלה, אבל זמני ונגמר בסופו של דבר. ומה קורה בדרך כלל אחרי שעוברים את המבחן? נכון, קופצים ברמה, עולים מדרגה. במקרה שלנו זוכים לכלים והסתכלות חדשה על החיים. כלים שיעזרו לנו בסופו של דבר לחיות טוב יותר. ומה קורה אם לא עוברים את המבחן? לא נורא, יהיה מועד ב' (משברים נוספים).

הבנו שזה המבחן שלנו עכשיו. אבל מה יעזור לנו באמת לעבור אותו בהצלחה? לצורך כך נסתכל מה התקופה הזאת דורשת מאתנו? מה האתגר שהיא מציבה? 

אז ראינו שקודם כל אנחנו נדרשים לרוגע ולקור רוח. זה הבסיס לכל שאר התכונות שאנחנו נצטרך לחזק ולפתח בתוכנו. ומה יעזור לנו עם זה? כמובן קודם כל להרגיע את המתח ודבר שני לחזק את הביטחון בעצמנו.

הביטחון בעצמנו

 כדיי לחזק את הביטחון נצטרך להכיר ביכולות ובחוזקות שלנו. ולצורך כך תעשו רשימה של כל אותם הפעמים שהייתם צריכים להתמודד עם משבר או אתגר כלשהו בחייכם, תכתבו איך התמודדתם ומה עזר לכם להצליח? באלו תכונות אופי, מחשבות או משאבים השתמשתם? 

כעת תקראו את הרשימה הזאת. איך אתם מרגישים? האם אתם גאים בעצמכם?  אם לא במיוחד, וזה מרגיש לכם שמה שעשיתם לא מספיק ועולה ביקורת, תתרכזו ותעריכו גם את המעט שכן הצלחתם, גם אם מדובר בדברים הכי קטנים כמו לפתוח קופסת שימורים.
 כי חוזקות ויכולות לא בהכרח יבואו לידי ביטוי בעשיה והשגה של יעדים גדולים. גם משימה קטנה ופשוטה יכולה להעיד על תכונות כמו  תושייה, יכולת התמדה ויצירתיות. 
תזכרו שאם היכולות האלה יכולים לעבוד בקטן, הן גם יוכלו לעבוד בגדול. 

לאחר שהרגענו את המתח וחיזקנו את הביטחון בעצמנו. זה הזמן להתחיל לתכנן, או לחלום בגדול! איך הייתם רוצים שהחיים החדשים שלכם ייראו? (בואו נשתמש בהזדמנות) האם תירצו להרוויח יותר כסף? לחזק ולפתח קשרים עם אחרים? לחיות בביטחון, משמעות ונחת? תכתבו על דף איך אתם רואים את החיים האידיאלים שלכם? 

מטרות ופעולות

לאחר שהבנו את המרכיבים העיקריים של החיים שנרצה לעצמנו, נבין מה הפעולות שאנחנו צריכים לעשות ונפרק אותם לשלבים. אך יותר חשוב מזה, נבין גם באיזו גישה עלינו לגשת לאותן הפעולות. או במילים אחרות באלו תכונות אופי נצטרך להשתמש ולחזק כדיי להניע את הפעולות האלה. 

לדוגמא אם המטרה שלנו היא להרוויח יותר כסף, אז הפעולות יכולות להיות למשל, לפתח את הכישורים והידע שלנו, להבין מה הערך שנוכל לתת בעזרתם, כך שנוכל להשתמש בהם כבסיס לעסק צדדי או עיקרי. התכונות שעלינו להשתמש ולחזק יכולות להיות אופטימיות, התמדה, התעמקות ויצירתיות. 

דוגמא אחרת היא, אם המטרה שלנו היא לחזק קשרים עם אחרים, אז הפעולות יכולות לכלול בילויים משותפים, (כן, גם בבית וגם מרחוק, היום הכל אפשרי) התעניינות והבנה טובה יותר של עולמם. עזרה ושיתוף פעולה. התכונות הנדרשות כאן יכולות להיות חמלה, הכלה, סקרנות וסבלנות.

אבל מה קורה במצב שאנחנו לא יודעים מה בדיוק צריך לעשות כדיי להגשים את כל מאווינו? או לא יכולים כרגע לעשות אותן?

תזכרו שהדבר החשוב כאן הוא הגישה, ההרגשה הפנימית ותכונות האופי שאנחנו מחזקים בתוכנו. כלומר אם אתם לא יכולים לעשות פעולות, תתמקדו בהרגשה. אם למשל אתם צריכים אופטימיות כדיי לקדם את המטרות שלכם, תתמקדו בדברים שגורמים לכם להרגיש שמחים ואופטימיים. כמו דברים שכן עובדים או עבדו לכם בעבר. או דברים משמחים כמו שירים שאתם אוהבים. 

ביטחון לעומת וודאות

אז מה הסוד כאן בגדול? ראינו כמה חשוב להיות רגועים. ומתוך הרוגע להתחיל לסמוך. ועל מי? קודם כל על עצמנו כי יש לנו את היכולת לצלוח את המשבר. אחר כך גם על העולם, על החיים. פשוט תאמינו שדברים תמיד יסתדרו בסופו של דבר לטובתכם. ועם הביטחון והאמונה הזאת נגדיר מה אנחנו רוצים באמת, ונמקד את כל האנרגיה למטרה שלנו ולעשייה. (ואם זה לא מתאפשר, אז נמשיך להגדיל את תחושת הביטחון וההרגשה טובה שלנו). 

יכול להיות שתחשבו שאולי כל זה נשמע טוב ופשוט, אבל לפעמים החוסר וודאות יכולה להיות כל כך מערערת, שאתם לא מוצאים את הידיים והרגליים מתוך הכאוס שסביבכם.

אז תזכרו שבעצם אף פעם אין לנו וודאות מוחלטת בשום דבר, שהעולם מאוד דינמי. כל הזמן דברים יכולים להשתנות ועלינו להסתגל מחדש, ללמוד לשחות עם הזרם  ולרקוד עם הגשם. כן, להתאים את עצמנו וגם ליהנות מהשינוי.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחד וחוסר וודאות, היא להתמקד רק במה שבמסגרת האחריות שלנו ולשחרר את הדאגה לגבי כל מה שאין לנו שליטה לגביו. כלומר לעשות את מה שיש ביכולתנו לעשות. ומה שאין, להשלים ולעזוב את זה. 

אבל מה שאנחנו באמת צריכים הוא לא וודאות, אלה ביטחון. וביטחון אמתי לא יכול לבוא מבחוץ, כבר הבנתם למה, כי אנחנו חיים בעולם הפכפך הנתון לשינויים פתאומיים. הביטחון שלנו צריך להיות בכך, שלא משנה מה יקרה ואיך יקרה, אנחנו יודעים שבסוף תמיד נקום על הרגליים. והכל יסתדר. 

שיהיה לכם שבוע של בריאות וצמיחה!

נ.ב
אם אתם רוצים לדעת איך תוכלו לשמור על שגרה ולהתמודד נכון עם הרגשות שלכם, כאן זה המקום!



ואם בא לכם להעמיק יותר. הינה ספר מומלץ שיכול לתת לכם כלים נוספים:

להרגיש בנח עם חוסר וודאות\ פמה צ'ודרון- 108 שיעורים מעשיים ומרתקים ברוח הבודהיזם!

וכמובן אם יש לכם שאלות, הערות, קשיים והתמודדויות שתירצו שאכתוב עליהם, מוזמנים לכתוב בתגובות:)

ואם אהבתם שתפו!